הסם ממון והדרך לביטול הסכם ממון
הסכם ממון הינו הסכם שנועד להסדיר מראש את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג, במקרה של הליך גירושין וזאת באופן ששונה מההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973.
שכן, במידה ובני הזוג לא יחתמו על הסכם ממון, הם צפויים לחלק את נכסיהם באופן שיוויוני ביניהם, ללא קשר לבעלות האישית של מי מהם על אותם נכסים.
כך קובע הסדר איזון המשאבים שעל פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר חל על בני זוג שנישאו לאחר יום 1.1.1974.
אולם להבדיל מהסכמים אחרים, על מנת שהסכם הממון יכנס לתוקף, הוא חייב לקבל אישור כדין לכך על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. לפני הנישואין האישור יכול להינתן גם ע"י נוטריון.
בכל מקרה ללא אישור זה הסכם הממון לא יקבל תוקף חוקי, ממש כמו הסכם גירושין לצורך העניין.
כך קובע סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג. לכן מומלץ לכלול בהסכם הממון סעיף לפיו הצדדים מתחייבים להביא את ההסכם לאישור הגורמים הללו, וזאת בהקדם האפשרי.
התוקף שניתן להסכם הממון שאושר הינו תוקף כשל פסק דין. לפיכך, במקרה וההסכם מופר חלילה, ניתן לאכפו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, בדיוק כשם שניתן לאכוף פסק דין.
כתוצאה מכך, יש להסכם ממון שאושר כדין מעמד כפול: הן של הסכם, והן של פסק דין. למעמד כפול זה יש משמעות במידה ורוצים לבטלו, מאחר וניתן לבטלו הן על פי כללי ביטול החוזים, והן על פי כללי ביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין.
כלומר, בניגוד לרושם שאולי מתקבל, אין מניעה לבטל הסכם ממון, למרות שהוא קיבל אישור ע"י בית המשפט או בית הדין. גם הסכם ממון שאושר כאמור ניתן לבטל ואין הוא חסין מפני אפשרות זו.
יחד עם זאת, כאשר מגישים תביעה לביטול הסכם ממון באמצעות עורך דין מומחה לדיני משפחה, יש להקפיד להגישה בפני אותה רשות שיפוטית שאישרה את ההסכם מלכתחילה.
במידה וההסכם אושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה, לדוגמא, ניתן לבטלו רק בפני בית משפט זה, ובמידה והוא אושר ע"י בית הדין הרבני, אזי רק בית דין זה מוסמך לבטלו. לא ניתן להתגבר על כלל זה ולעקוף אותו, וזאת גם בהסכמת הצדדים.
כאשר מדובר בביטול הסכם ממון על פי כללי ביטול החוזים, ניתן להשתמש לשם כך בכל העילות המקובלות לביטול חוזה בגין פגמים בכריתתו. כגון: חוסר גמירות דעת, חוסר מסויימות, מצגי שווא, טעות, הטעיה, מרמה, קיפוח, עושק, כפיה, היות ההסכם נוגד את תקנת הציבור ועוד.
דוגמא לטענת ביטול הסכם בגין מרמה יכולה להיות כאשר אחד מבני הזוג הסתיר נכסים שיש ברשותו ולא ציין אותם בפני בן הזוג השני בעת חתימת ההסכם.
טענת הטעיה יכולה להתרחש כאשר אחד מבן הזוג הוטעה לחשוב שעורך הדין של בן הזוג השני מייצג גם אותו, כך שהוא נותן את דעתו גם לגבי האינטרסים שלו, בשעה שבדיעבד התברר הוא מייצג רק את בן הזוג השני.
בית המשפט העליון קבע כי דין הסכם להסדר יחסי ממון בין בני זוג כדין חוזה רגיל. כך גם כאשר ההסכם נעשה ואושר על ידי בית המשפט המחוזי או על ידי בית הדין הדתי לפי סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.
מכאן שטעות או הטעיה, שיש בהן כדי לגרום לביטולו של חוזה רגיל, יש בהן גם כדי להביא לביטול הסכם ממון. כך נקבע במסגרת הליך ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין, ע"א 4/80 מונק נ' מונק, והליך ע"א 690/88 רובין נ' רובין.
כאשר מדובר בביטול הסכם ממון על פי כללי ביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, יש להוכיח שנפלו פגמים שנפלו בהליך אישור ההסכם ע"י בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.
סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון וכן תקנה 258 כ"ו לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעים כי אישור הסכם יינתן רק לאחר שבית המשפט או בית הדין הסביר לבני הזוג את משמעות ההסכם, וכן וידא שבני הזוג עשו אותו מהסכמתם החופשית, ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו.
לפיכך, במידה והדרישות הללו לא קויימו כדין בעת אישור ההסכם, ניתן לומר שנפל פגם בהליך אישורו, ועל כן יש לבטלו.
פגם כזה יכול להתרחש לדוגמא כאשר בית המשפט לא וידא ששני בני הזוג חתמו על ההסכם מרצונם החופשי, ובדיעבד הסתבר שאחד מהם חתם עליו עקב לחץ בלתי הוגן שהפעיל עליו בן הזוג השני.
הכתבה נכתבה על ידי: ליאור כספי - עורך דין מומחה להליכי גירושין |