קבלת פיצוי מקרנית עקב פגיעה בתאונת דרכים

 אדם אשר נפגע כהולך רגל בעקבות תאונת דרכים, כאשר אינו יודע את זהות הרכב הפוגע ואף את זהות חברת הביטוח המבטחת אותו בביטוח חובה, זכאי לקבל פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו מקרן מיוחדת שהוקמה למקרים שכאלה - קרנית.

קרנית הינה קרן אשר הוקמה על פי חוק ומטרתה להבטיח פיצוי למי שארעו לו נזקי גוף עקב תאונת דרכים, במקרים בהם אין חברת ביטוח או נהג פוגע.

בנסיבות אלה מומלץ לנפגע להקדים ולהיוועץ עם עורך דין תאונות דרכים.

פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין ע"א קורן שרה נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים עוסק במקרה שכזה.

נסיבות המקרה

קורן, ילידת 1942, צעדה בירושלים ביום 27.12.04 בשעה 4:00 לפנות בוקר עם בעלה כשהם בדרכם חזרה הביתה מחתונת נכדם, נפגעה על ידי רכב ונגרמו לה שברים ברגל שמאל.

מאחר וזהות הנהג הפוגע לא היתה ידועה לקורן היא הגישה תביעה לפיצויים כנגד קרנית, שכן לפי סעיף 12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אחד המקרים בהם קמה זכות לקבלת פיצויים מקרנית הוא בנסיבות בהן זהות הנהג הפוגע אינה ידועה.

פסיקת בית משפט השלום

בית משפט השלום קבע, כי מטרת סעיף 12 (1) לחוק, המייחד את המקרה בו זהות הנהג אינה ידועה, הינה לטפל במקרים של תאונות "פגע וברח" ובמקרה זה הנהג לא ברח ואף הסיע את קורן לביתה.

כן קבע בית המשפט, כי קורן לא סבלה מפגיעות אשר מנעו ממנה את האפשרות לברר את זהות הנהג, כאשר עצם העובדה לפיה המערערת פעלה בתום לב אינה פוטרת אותה מהחובה לבדוק את זהות הנהג וכי הניסיונות לאתר את הנהג לאחר מכן אינם מספקים.

לפיכך, דחתה הערכאה המשפטית את התביעה.

הערעור לבית המשפט המחוזי

קורן הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על קביעת בית משפט השלום וטענה במסגרתו, כי לא גובשו מבחנים של ממש בבית המשפט העליון לפיהם ניתן להחליט מתי זהות הנהג אינה ידועה ובאחד מפסקי הדין אף נקבע, כי על הטוען לנזק להוכיח שהנפגע לא פעל לגילוי זהות הנהג הפוגע.

במסגרת הערעור טענה קורן, כי היא ובעלה המבוגרים היו נסערים מאוד בעת האירוע, חסרי אונים ואף חששו מהנהג הפוגע, אשר למרות שהביא אותם לביתם צעק עליהם וברח מהמקום במהירות.

קורן טענה עוד, כי לאחר האירוע פנתה למשטרה ועשתה מאמצים לאתר את הנהג.

קרנית טענה מנגד, כי מאחר והנהג לא נמלט מהמקום ואף הסיע את קורן לביתה על קורן היה לפעול בזמן האירוע לאיתור הנהג, כי המאמצים שעשתה לאחר מכן אינם משנים והחובה היא לאתר את הנהג בזמן האירוע ולא לאחר מכן.

לבסוף טענה קרנית, כי אין לקבל את טענות קורן לפיהן חששה מהנהג או סבלה מכאבים מנעו ממנה לקחת את פרטיו האישיים.

בית המשפט המחוזי פסק, כי למרות שלא קיימת הלכה פסוקה של ממש בנושא, רוב בתי המשפט בהגיעם להכריע בעניין מסוג זה אימצו את מבחן "השקידה הסבירה", לפיו יש לגלות מאמץ סביר כדי לאתר את זהות הנהג הפוגע.

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הינו חוק סוציאלי אשר פורש בהרחבה ומטרתו להכניס כמה שיותר נפגעים בגדרי החוק ולצמצם את המקרים בהם נותר נפגע ללא זכות לפיצויים - תכלית אשר עולה בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב - 1992, לפיו הניזוק זכאי לקבלת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו.

עוד קבע בית המשפט, כי מטרת קרנית הינה להגשים את המטרה הסוציאלית של החוק.

דרישת השקידה הסבירה נועדה כדי שהנפגע בתאונה ינסה לאתר את הנהג הפוגע ולא יזלזל בעניין זה, שכן לכאורה יוכל לקבל פיצוי מקרנית בכל מקרה.

שלילת הפיצויים מקרנית תיוחד רק למקרים חריגים בהם קיים פגם של ממש בהתנהגות הנפגע.

כאשר הנפגע הדורש פיצויים מוכיח, כי עשה ניסיון לאתר את הנהג הפוגע יעבור הנטל לקרנית להוכיח, כי הנפגע פעל באופן בלתי מוסרי.

בית המשפט קיבל את הערעור והכריע, כי המערערת זכאית לקבלת פיצויים מקרנית.

נפסק, כי התיק יוחזר לבית משפט השלום לקביעת סכום הפיצויים.

המאמר נכתב על ידי עורך דין עופר סולר אשר מייצג נפגעי תאונות דרכים, תאונות עבודה ונזקי גוף שונים.
 

 נפגעת בעקבות תאונת דרכים? 

פנה אל עורך דין מומחה לקבלת יעוץ משפטי

 
לחץ כאן לקריאת פסק דין נוסף בנושא קבלת פיצוי מקרנית בנסיבות של תאונת דרכים