|
סקירה משפטית זו נכתבה ע"י עורך דין עופר סולר, המתמחה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית.
בכדי לייחס אחריות בנזיקין יש להוכיח כי בין ההתרשלות לבין הנזק מתקיים קשר סיבתי, כלומר יש להוכיח שללא התקיימות ההתרשלות הנזק לא היה נגרם.
הלכה זו נשנתה בפסק דין מרתק שניתן באחרונה בבית המשפט העליון מפי כבוד השופט ג' ג'ובראן (ע"א 3800/09 א.ל. נגד משרד הבריאות- מדינת ישראל).
המערער נולד בשנת 1994 לאחר הריון תקין בלידה טבעית. טרם הלידה קיבלה היולדת פיטוצין לצורך זירוז הלידה וכן קיבלה משככי כאבים מסוג פטידין ופנרגן. המערער קיבל לאחר הלידה ציון אפגר גבוה וכן מי השפיר היו צלולים.
המערער, לאחר שהות בחדר הלידה עבר למחלקת מעבר המטפלת ביילודים הטריים. לאחר כחמש דקות מרגע הגעתו למחלקה, חווה המערער אפניאה (-apnea), זוהי הפסקת נשימה לפרק זמן. בעקבות האירוע ניתן למערער חמצן, בוצעה החייאה וכן נערך גירוי טקטילי.
למערער ניתן תרופה המונעת דיכוי נשמתי העלול להיגרם כתוצאה מהתרופות אותן קיבלה היולדת בסמוך ללידה.
כעבור כעשרים דקות נוספות, המערער לקה באפניאה נוספת. לאחר שעה וחצי הועבר המערער למחלקה לטיפול נמרץ, שם לקה באפניאה נוספת ועתה חובר למכונת הנשמה למשך כיממה.
בגיל שנה וחודשיים אובחן כי המערער סובל משיתוק מוחין. נכותו הינה בשיעור של 100%.
המערער והוריו הגישו תביעתם בטענה של רשלנות רפואית כנגד משרד הבריאות- מדינת ישראל, לבית משפט המחוזי בחיפה. במסגרת התביעה טענו כי הנזק הקשה שנגרם למערער הינו תוצאה של רשלנות הצוות הרפואי בבית החולים בטיפול שניתן למערער בשעות הראשונות לחייו.
ההורים והמערער טענו כי הוא הופנה לאחר זמן רב מהתרחשות האפניאות לחדר טיפול נמרץ. הוסיפו וטענו כי עקב הנשמה ביתר, הוחמר נזקו הנפשי של המערער וזה סובל מנזק היפוקסי-איסכמי.
משרד הבריאות - מדינת ישראל השיבו כי המערער אובחן וטופל באופן מיידי וכראוי למצבו. לעניין הנשמת המערער טענו כי ההנשמה הייתה קלה ומניעתית כאשר הרופאים התייחסו לערכי הגזים בדמו, באופן מספק. כל שכן, טענו, הטיפול הרפואי שניתן למערער היה מוקפד זהיר והולם, ופגיעתו הינה פגיעה מולדת אשר לא נגרמה כתוצאה מאירועי האפניאה או לחילופין מההנשמה שבוצעה במערער.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי יש לדחות את התביעה שכן בית החולים לא התרשל. בית המשפט השתכנע כי העברת המערער לחדר טיפול נמרץ התקיימה בהתאם לחומרת מצבו הרפואי של המערער. הטיפול שקיבל המערער, קבע בית המשפט תאם את הסטנדרט הנדרש, כך גם לעניין הנשמתו.
בנוסף לאלו ציין בית המשפט כי לא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות כפי שזו התרחשה לפי גרסת המערערים לנזק שנגרם למערער.
הוגש מטעם התובעים ערעור לבית משפט העליון. בשנת 2008 קיבל בית המשפט את הערעור באופן חלקי. בית המשפט קבע כי העברת המערער לחדר טיפול נמרץ לקתה בשיהוי העולה כדי התרשלות. בית המשפט קבע כי את שאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק יש להחזיר להכרעה בבית המשפט המחוזי בחיפה.
בשנת 2009 פסק בית המשפט המחוזי כי לא מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק וזאת כיוון ובית המשפט הסתמך על הנתון לפיו 90% מאירועי שיתוק מוחין נגרמים במהלכו של ההיריון מסיבות שאינן ידועות.
בנוסף, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי בהתקיים אפניאה שנובעת מחנק, מתקיים תסמין של תנועה מהירה של בית החזה, תסמין שאינו מתקיים כאשר האפניאה מתקיימת בעקבות פטידין שניתן ליולדת.
בית המשפט פסק כי אין בציון האפגר הגבוה אשר ניתן למערער בסמוך ללידה כדי לשלול את האפשרות של מום מוחי אצל הוולד.
בית המשפט קבע כי אין קשר סיבתי בין התרשלות הצוות הרפואי, לעניין העברת התינוק לטיפול נמרץ אשר לקתה בשיהוי, לבין הנזק שנגרם לו.
הוגש ערעור בפני בית המשפט העליון אשר נדחה.
בית המשפט העליון קבע כי המערער לא סבל מתשניק סב לידתי עוד בטרם נולד. בית המשפט ציין כי גם אם לתרופות אשר ניתנו ליולדת בטרם הלידה הייתה השפעה על ערנות המערער הרי שלא ניתן לומר כי הן אלו שגרמו לאפניאות אשר פקדו את המערער, שכן אלו אפניאות שהופיעו על רקע חסימתי ולא על רקע עצבי.
בנוסף לכך ציין בית המשפט כי האפניאות שבהן לקה המערער לא יכלו כלל לגרום את הנזק הנטען.
בית המשפט קבע כי המערער סבל כבר בעת לידתו מפגיעה בגזע המוח אשר גרמה לו לחנק ואיבוד הנשימה.
על כן, למרות התקיימות רשלנות מצד הצוות הרפואי שטיפל במערער לא מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק, שכן הנזק נגרם לפני התרשלות בעוד העובר ברחם אמו.
בית המשפט קבע כי לא ניתן ליחס למשרד הבריאות - מדינת ישראל אחריות בנזיקין לנזקו של המערער. בנסיבות העניין, קבע בית המשפט כי אין צו להוצאות.
ליחצו למידע נוסף על: עורך דין עופר סולר
חזרה לעמוד: נזקי גוף - תביעות פיצויים
| 
