לפנינו תביעה של מאבטח אשר עזב את מקום עבודתו בחברת האבטחה לאחר גיל הפרישה ולא טען להתפטרות בגלל הגיעו לגיל פרישה. מול בית הדין לעבודה עמדה השאלה העיקרית, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים?
לפניכם פסק הדין המלא:
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 31117-01-13
לפני: כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ
התובע: שלום בן משה ת.ז. 042049700
הנתבעת: בן בטחון (1989) בע"מ ח.פ. 51-141715-6
חקיקה שאוזכרה: חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע' 25(ב1)
פסק דין
התובע עזב את עבודתו כשומר לאחר גיל הפרישה ולא טען להתפטרות בגלל הגיעו לגיל פרישה. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים. זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעת בית הדין.
העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:
1. התובע עבד כשומר אצל הנתבעת, מיום 1.9.08 ועד ליום 4.11.12. הנתבעת היא חברת שמירה.
2. על הצדדים חל צו ההרחבה בענף השמירה.
3. בחודש 8/12 נחתם הסכם בין הצדדים (נספח א' לכתב התביעה) (להלן: "ההסכם").
4. על פי ההסכם התחייבה הנתבעת לשלם לתובע מענק בגובה של 4,000 ₪ לחודש 9/12 וסכום נוסף בסך 4,000 ₪ לחודש 10/12, מבלי שהתובע יועסק בפועל ע"י הנתבעת. בהסכם התחייב התובע שלא לעבור לעבוד בחברה מתחרה לנתבעת עד לסוף אוקטובר 2012.
5. עוד נקבע בהסכם כי אם הנתבעת לא תספק לתובע עבודה לאחר תום חודש 10/12, ייחשב התובע כמפוטר.
6. ביום 5.11.12 זומן התובע לפגישה אצל הנתבע. בפגישה הוצעו לתובע מספר מקומות עבודה חלופיים. התובע ביקש לחשוב על כך.
7. באותו יום שב התובע אל הנתבעת והודיע לנתבעת כי ההצעות אינן מתאימות לו.
8. ביום 9.11.12 החזיר התובע את נשקו.
9. התובע הגיש מספר תביעות כנגד הנתבעת בגין תקופת עבודתו של התובע אצלה והצדדים הגיעו להסכם פשרה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, לפיו זכויותיו של התובע סולקו למעט שני רכיבים שנותרו במחלוקת: מענק חודש 10/12 (4,000 ₪) ופיצויי פיטורים (18,157 ₪).
טענות הצדדים:
לטענת התובע, הנתבעת לא סיפקה לו עבודה לאחר חודש 10/12 ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים. כמו כן, התובע לא קיבל את מענק חודש 10/12 ועל כן הוא עותר לקבלתו (4,000 ₪).
לטענת הנתבעת, התובע עזב מיוזמתו ומבלי ליתן הודעה מוקדמת. טענתו של התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשל הגיעו לגיל פרישה מהווה הרחבה חזית שכן לא נטענה עד מועד ההוכחות ודינה להידחות.
הנתבעת עמדה בהתחייבותה על פי ההסכם ומסרה לתובע שתי המחאות על סך 4,000 ₪ כל אחת, אולם התובע עבר לעבוד אצל מתחרה של הנתבעת. הנתבעת לא התחייבה לספק לתובע עבודה באותו אתר שבו עבד. הנתבעת סיפקה לתובע עבודה בחודשים 9/12 – 11/12.
בתביעה שכנגד עותרת הנתבעת להשבת המענק לחודש 9/12 (4,000 ₪) שכן התובע עבר לעבוד בחברה המתחרה, השבת יתרת המענק לחודש 10/12 (963.74 ₪), תשלום הפיצוי המוסכם על פי ההסכם (10,000 ₪) וחלף הודעה מוקדמת בשל התפטרות התובע (2,364.69 ₪).
עדויות:
שמעתי את עדות התובע ומטעם הנתבעת העיד מר אלון בולדו, סמנכ"ל הנתבעת.
הכרעה:
לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.
האם זכאי התובע למענק 10/12?
1. על פי סעיף 3 להסכם, אם הנתבעת הייתה מספקת עבודה לתובע באתר הקבוע שבו עבד בעמק חפר, רק אז הייתה זכאית לשלם לתובע את המענק באופן יחסי:
"למען הסר ספק, יובהר כי ככל שהחברה תציע לעובד לספק עבודה באתר הקבוע בו עבד, במועצה האזורית עמק חפר, במהלך החודשיים הנ"ל, בזמן כלשהו, מתחייב העובד לעשות כן ואז ישולם לו המענק החודשי בסך 4,000 ₪ באופן יחסי לתקופה בה לא נדרש לעבוד."
אולם התובע לא הועסק באותו אתר:
"ש. אני מפנה לסעיף 3 להסכם. מה הוא אומר לגבי חודש אוקטובר? (למען הסר ספק...)
ת. אבל לא הועסקתי באותו מקום
ש. הועסקת חלק מהזמן
ת. הועסקתי, אבל לא במקום הזה, לא בעמק חפר." (עמ' 8 לפ' שורות 13-9 לעדות התובע)
גם אם היה ספק באשר לפרשנות סעיף 3 דלעיל להסכם הרי שברי שההסכם לא נוסח על ידי התובע אלא על ידי הנתבעת ולכן בכל מקרה הפרשנות צריכה לפעול לטובת התובע על פי ה"כלל נגד המנסח" הקבוע בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973.
2. על כן, מסקנתנו היא שהתובע היה זכאי למענק אוקטובר 2010 במלואו ולכן על הנתבעת לשלם לתובע את המענק במלואו בסך 4,000 ₪ ולא באופן יחסי.
האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים על פי תנאי ההסכם? האם הפר התובע את ההסכם?
3. על פי ההסכם היה על הנתבעת לספק לתובע עבודה לפני תום חודש 10/12. הנתבעת עמדה בהתחייבותה זו והעסיקה את התובע בפועל עד ליום 4.11.12 ואף זימנה את התובע לפגישה בה הועלו בפניו מספר אפשרויות לשיבוצו: פחמ"ס עין החורש ומוסדות חינוך בנתניה. התובע סירב ועל כך אין מחלוקת. לפיכך הנתבעת לא פיטרה את התובע וחפצה בהמשך העסקתו ותוכן ההסכם מעיד על כך.
4. טענתו של התובע כי דמי הנסיעה שאותם היה אמור התובע לקבלם מהנתבעת בעבור הנסיעה מחדרה לנתניה (מביתו לאתר שהוצע לו) לא היו מכסים את העלות בפועל של הנסיעות, אין לה כל תימוכין.
אף לשיטתו של התובע הגיע הוא לגיל פרישה ולכן עלויות הנסיעה עבורו מופחתות ולכן נראה כי הסיבה האמיתית לסירובו של התובע להצעות השיבוץ השונות הן רצונו של התובע לעבור ולעבוד בחברת בניב ביטחון.
5. התובע אף לא בחן כלל את האפשרות לעבוד בנתניה:
"ת. חזרתי אליך ואמרתי לך שזה לא מתאים, הצעת לי בנתניה, והצעת 20 ₪ עבור נסיעות, אמרתי זה לא יכול להתאים דבר כזה ואני אלך לחדרה לחפש עבודה." (עמ' 9 שורות 16-15 לעדות התובע)
6. על כן, התובע לא פוטר מעבודתו אצל הנתבעת.
7. עם זאת, לא הוכח על ידי הנתבעת כי ההתקשרות עם ניב ביטחון נעשתה קודם לחודש 11/12:
"ש. איפה עבדת אחרי זה מתי התחלת לעבוד ב"ניב ביטחון"
ת. ב-15.11 בערך
ש. איך אתה זוכר שהתחלת בדיוק ב- 15.11
ת. אני לא זוכר, יש לי את זה בבית מתי שחתמתי איתם חוזה. אמרתי בסביבות 15 לנובמבר. התחלתי רק אחרי שהחזרתי את הנשק, לפני זה בטוח שלא. לשאלתך חתמתי איתם על חוזה העסקה נדמה לי ב- 6.11.
ש. איך נוצר הקשר בינך לניב ביטחון
ת. אני ב-6 לחודש הרמתי אליהם טלפון"
(עמ' 10 שורות 21-14 לעדות התובע)
8. לפיכך, לא הוכח ע"י הנתבעת כי התובע הפר את ההסכם ואין מקום לחייבו בפיצוי המוסכם.
האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשל הגיעו לגיל פרישה? והאם עליו ליתן הודעה מוקדמת?
9. התובע היה מיוצג ע"י עו"ד בהגשת תביעותיו הראשונות בטרם תיקון כתב התביעה ולא נטען לא אז ולא בשלב מאוחר יותר, כי התובע התפטר בשל הגיעו לגיל פרישה. לראשונה טענה זו הועלתה בפנינו בדיון ההוכחות. אכן זוהי הרחבת חזית.
10. עם זאת זכות זו הייתה מוקנית לתובע. על פי כללי הצדק הטבעי, לא יעלה על הדעת כי התובע אשר עבד אצל הנתבעת במשך 4 שנים יפסיד את פיצויי הפטורים שלהם היה זכאי על פי דין, רק בשל העובדה שלא ידע את זכויותיו.
11. כעולה מתלושי השכר התובע יליד 1942 וביום סיום יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים מלאו לתובע 70 שנה.
על פי ההלכה הפסוקה התפטרות עובד שהגיע לגיל פרישה איננה מחייבת התפטרות בשל הפרישה ו"תהא סיבת ההתפטרות אשר תהא. זאת בשונה מהתפטרות לרגל מצב בריאות... עקב העתקת מגורים...בכל המקרים האחרים הגורם לא צריך להיות קיים אלא שאותו הגורם צריך להיות הפועל המניע והמביא לתוצאה" (מנחם גולדברג; נחום פיינברג. דיני עבודה (כרך שני) מהדורת אוקטובר 2014 עמ' 35).
לכן העובדה כי התובע המשיך לעבוד אצל מעביד אחר לאחר שסיים עבודתו אצל הנתבעת אין בה כדי לשנות את מסקנתנו להלן לפיה בעת שהתובע עזב את עבודתו אצל הנתבעת הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים.
12. במקרה דנא הסעד נתבע ע"י התובע בכתב התביעה (פיצויי פיטורים) אולם בעילה שונה (על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים). בית דין זה אינו נוהג לפסוק לבעל דין סכומים אשר לא נתבעו על ידו או בגין עילות שלא נתבעו אלא במקרים נדירים ביותר.
עם זאת, מקרה זה נופל באותם מקרים נדירים בהם יש ליתן לאמור בכתב התביעה פרשנות תכליתית (לעניין זה ראו עוד את פסק דינו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה דאז כב' השופט אדלר בע"ע 502/05 אסף גרטי - מדינת ישראל, ניתן ביום 25.7.06 - פורסם במאגרים האלקטרוניים).
13. נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לשם לתובע פיצויי פיטורים בסך 18,157 ש"ח.
14. מאחר שהתובע לא התפטר ביום הגיעו לגיל פרישה אלא לאחר מספר שנים, היה עליו ליתן הודעה מוקדמת לנתבעת על מנת שתוכל להיערך בהתאם.
על כן, על התובע לשלם לנתבעת חלף הודעה מוקדמת כנתבע בכתב התביעה שכנגד 2,364.69 ש"ח.
סוף דבר:
15. על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 18,157 ש"ח ומענק בגין חודש 10/12 בסך 3,034 ש"ח.
16. על הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד חלף הודעה מוקדמת 2,364.69 ש"ח.
17. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.12 ועד יום התשלום בפועל.
18. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,800 ש"ח.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה.
ניתן היום, ד' סיוון תשע"ה, (22 מאי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. |